בוקרשט – סקירה כללית ומידע לתייר

בוקַרשׁט (ברומנית: București; אלפבית פונטי בינלאומי: [bu.ku'reʃtʲ], ‏‏^?‏) היא עיר הבירה, וככזו המרכז השלטוני-המדיני, המסחרי, התרבותי, הכלכלי והתעשייתי של רומניה. בתחילתה הייתה העיר בירת נסיכות ולאכיה, (לימים "הממלכה הישנה" של רומניה - הרגאט). בוקרשט שוכנת בדרום-מזרח המדינה, בחבל מונטניה (היא ולאכיה), על גדות נהר הדמבוביצה פחות מ-60 ק"מ מצפון לנהר הדנובה.

בוקרשט היא במקום החמישי לפי מספר תושביה, בין ערי הבירה של ארצות האיחוד האירופי - אחרי ברלין, מדריד, רומא ופריז. במטרופולין של בוקרשט נמנו ב-2011, 2,272,163 תושבים. שטחה: 228 קמ"ר; לפי מספר התושבים במחוז בוקרשט-רבתי המורחב (הכולל גם את "ערי השינה" מסביבה), בוקרשט היא המטרופולין השלישי בגודלו בדרום-מזרח אירופה, אחרי איסטנבול ואתונה.

העיר הוזכרה לראשונה כבר ב-1459. החל מאמצע המאה ה-17 הייתה לבירת נסיכות ולאכיה, ובין 1859–1862 שימשה, יחד עם יאשי שבמולדובה, כבירת "הנסיכויות הרומניות המאוחדות". החל מ-1862 העיר הפכה לבירה היחידה של רומניה. מאז בוקרשט הייתה למרכז חיי התרבות, הדת, האמנות, הכלכלה והמדע של האומה הרומנית ולחלון הראווה שלה כלפי העולם. הסגנון האדריכלי האקלקטי של מרכז העיר ואורח החיים של האליטה הרומנית בעלת היומרות הפרנקופוניות, היקנו לעיר בעשורים הראשונים של המאה ה-20 את הכינוי "פריז הקטנה", וגם "פריז של מזרח אירופה". חלק מבנייניה ההיסטוריים המרשימים, נבנו בידי אדריכלים צרפתיים או שווייצרים: אולם הקונצרטים הייצוגי "האתנאום", ארמון "בנק החסכונות" (ראו בתצלום משמאל) וכן ארמונות נוספים. לא זו בלבד אלא שמוטיבים ארכיטקטוניים פריזאיים שולבו בחזותה: "שער הניצחון", וכן עיצוב השדרה המרכזית שלה בצורה המאזכרת את ה"שאנז אליזה".

ליחידה המוניציפלית של בוקרשט-רבתי יש מעמד מקביל לזה של מחוז בפני עצמו, והיא מחולקת לשישה סקטורים מנהליים.